סירוב הוא תוצאה
מנועי המדידה של Ai-Inspect פועלים לפי כלל אחד: ערך שלא ניתן להוכיח על הסריקה לא מדווח. קדח בלי מספיק משטח סריקה, מישור דטום שההתאמה שלו מזוהמת, נומינל שסותר את הגיאומטריה שנמצאה, מרחק שהקריאה שלו אינה יציבה במערכת הצירים הזאת — כל אחד הופך לשורת N/A עם סיבה קונקרטית. על חלק אמיתי הרצת תוכנית מסתיימת לכן ברשימת שורות כאלה, והשאלה היא מה קורה הלאה.
מלווה המדידה הוא המסך שעונה עליה. הוא נבנה מדוח ההרצה: שורה לכל בלון עם סטטוס וסיבת המנוע, הדטומים שהוא תלוי בהם, המועמדים שעליהם ניתן היה למדוד אותו, ומה חוסם אותו. שום דבר על המסך אינו ניחוש; הכול מגיע מהאובייקטים שההרצה יצרה.
חמישה שלבים, פעולה ראשית אחת לכל אחד
המלווה הוא רצף ליניארי: סיכום ← דטומים ← חוסרים ← בדיקת FAIL ← סיום. השלב נגזר מהמצב, לא ממונה של אשף — תקנו דטום ושלב החוסרים משתנה איתו. לכל שלב כפתור ראשי אחד: אשר את הדטום, בחר את האלמנט, מדוד מחדש, אשר את ה-FAIL, סיים. אפשר לדלג על פריטים עם סיבה, ודטום מדולג כבר לא חוסם את הסיום; הוא נרשם כמדולג.
הסיום מפיק את הדוח ושומר את התוכנית המורחבת: כל מה שהמפעיל עשה דרך המלווה — בחירות, אישורים, מדידות חוזרות — הוקלט כצעדי תוכנית, כך שהחלק הבא מתחיל עם תוכנית שכבר יודעת את התשובות האלה.
- סיכום: נמדדו / סורבו / פתוחים, מקובצים לפי שורש הסיבה
- דטומים: סט סגור של פאות מועמדות לכל אות; המפעיל בוחר אחת
- חוסרים: בלונים פתוחים כמשימות, מועמדים מודגשים על המודל
- בדיקת FAIL: אישור או מדידה מחדש של כל שורה מחוץ לטולרנס
- סיום: דוח, תוכנית מורחבת, ספירות
מה המלווה לעולם לא עושה
הוא לעולם לא מודד. כל ניסיון חוזר עובר דרך אותו MacroPlayer ואותם מנועים כמו ההרצה המקורית, עם אותם שערים; ניסיון חוזר שנכשל שוב נכשל עם סיבת המנוע. הוא לעולם לא מאשר מועמד במקום המפעיל: צעד «אשר את המועמד» מבוחן השרטוטים — בלון שקושר למודל לפי ערך בלבד — מחכה ללחיצה אנושית, ולכלי ה-AI שמניע את המלווה אין דרך לעקוף את ההמתנה הזאת. הוא לעולם לא מציע מחוץ לסט הסגור, ודטום שהמנוע דוחה על הסריקה לא נכתב לשום מקום.
כשעוזר ה-AI מעורב הוא עובד דרך אותו סט כלים עם אותן מחלקות אוטונומיה: קריאה והסבר חופשיים, פעולות מוגנות משהות את הסוכן עד שהמפעיל פועל, והרסניות דורשות אישור. ההסבר תחת כל שלב הוא קודם טקסט דטרמיניסטי; שאלה אחת למודל לכל שלב עשויה לחדד אותו, והטקסט הדטרמיניסטי נשאר כשהמודל אינו זמין.
בונוס מצב חומר באותה דרך
אותו עיקרון חל בתוך שורה בודדת. טולרנס מיקום ב-MMC מקבל את הבונוס שלו מהגודל המדוד ומצד הקדח / ציר של האלמנט; הצד הזה נקרא מה-CAD, וקריאה שסותרת את ה-CAD לא מקבלת צד מנוחש — הבונוס מסורב בשם והאזור נשפט כ-RFS. הטולרנס הנשפט (אזור + בונוס) מחושב במקום אחד וכל צרכן קורא אותו: הטבלה, ה-PDF, CSV, Excel, PAS, שכפולים וריפליי מציגים 0.080 (+0.050 Ⓜ) ואת אותו פסק.
למה זה הנתיב המהיר
זמנו של בוחן הולך לשורות שדורשות שיקול דעת. תוכנית שמדווחת כל בלון, נכון או לא, מסתירה את השורות האלה בטבלה; תוכנית שמסרבת למה שאינה יכולה להוכיח מוסרת אותן כרשימה קצרה עם הסיבה והמועמדים כבר על המודל. על שרטוט לקוח עם בלונים וסריקה אמיתית הסיום הוא שתי לחיצות אחרי הפריט הפתוח האחרון, והתוכנית המוקלטת מנגנת את ההחלטות האלה על החלק הבא.