כל תוצאת עגולות נושאת גרף פולארי עם מעגלי LSC / MZC / MIC / MCC ונקודות המינימום / מקסימום; כל פרופיל משטח או קו נושא מפת סטיות חתומה, דיאגרמת אזור (דו־כיווני, U או UZ) והיסטוגרמה. הגרף מצויר מאותם מספרים כמו שורת הטבלה ולעולם אינו הערכה שנייה; הוא נפתח מטבלת ה-GD&T ומוצב בדוח ה-PDF.

אחרי הרצת תוכנית נוחתים במלווה: סיכום ← דטומים ← חוסרים ← בדיקת FAIL ← סיום, עם פעולה ראשית אחת לכל שלב. מועמדי הדטום מגיעים מסט סגור והמפעיל תמיד בוחר; דטום מדולג כבר לא חוסם סיום. הסיום מפיק את הדוח ושומר את התוכנית המורחבת.

נומינל ה-CAD מתחת לכל נקודת רשת מוצמד מהטסלציה של ה-STEP למשטח האנליטי של הפאה המקוטלגת (גליל, קונוס, כדור), כך שדופן צינור של 2.000 מ"מ נקראת 2.000 ולא ערך מיתר-למיתר. מישורים, STL ופאות חופשיות לא משתנים; פאה יריבה בתוך טולרנס ההצמדה משאירה את ערך המש במקום לנחש.

לצד FORM (שטיחות מול המישור המדוד) אפשר להעריך רשת כ-PROFILE מול פאת ה-CAD עצמה, במערכת הצירים הנוכחית או בשמורה. בלי פאת CAD מקוטלגת או כשה-CS השמור נעלם ההרצה מסורבת בשם — אין נפילה למישור האלמנט.

לחיצה על מודל STEP בוחרת עכשיו את הפאה השלמה של ה-B-rep — כולל פאות B-spline וטורוס שאינן בקטלוג האנליטי. ב-STL האזור גדל עד הקמט הקרוב. בחירה חסרת־אילוצים מסורבת עם שמות דרגות החופש החופשיות; שומר ירידה עוצר את ה-ICP כשה-RMS היה עולה.

טסלציות STEP אמיתיות דולפות לעיתים כמה צלעות פתוחות. צד החומר לאזורי U / UZ מוכח עכשיו על משים כאלה בשתי בדיקות בלתי־תלויות (עקביות עצמית ומסווג B-rep על נקודות־גשש הרחק מהמשטח); כשהן חולקות הפרופיל מסורב ומוצע דו־כיווני.

רישיון חסר, שפג או של מכונה אחרת מציג מסך בשפה פשוטה עם קוד המכונה, אזור גרירה לקובץ ה-.lic ורשימת המודולים המורשים. רשת מישור, רשת עובי דופן, פרופיל חתך והעורך הדו־ממדי מקובצים במודול הרישיון Analysis; כל שער מסרב בשם המודול.

חלק מודפס דק יכול להתכנס לאגן הלא־נכון של פאת הגב ולשבת כמה מילימטרים הצידה לאורך ציר אחד. היישור מקבץ עכשיו את מרחק פני־השטח החתום לאורך הצירים הראשיים, מנסה את הפוזות המוסטות ושואל את המפעיל כשהסטה נתמכת בשני עדים בלתי־תלויים. הוא לעולם לא מחיל את ההסטה לבד.

האזור נשפט פעם אחת — האזור המוצהר ועוד בונוס מצב החומר מהגודל המדוד — אצל כל צרכן: טבלה, PDF, ‏CSV, ‏Excel, ‏PAS, שכפול וריפליי. צד קדח / ציר נקרא מה-CAD; קריאה שסותרת את ה-CAD מסרבת לבונוס ושופטת את האזור כ-RFS.

שש שורות ציר עם פסיעות מהירות, הזזות במקשי חיצים וסכומים מוקלדים; כל צעד הוא טרנספורם אחד מוקלט וניתן לביטול. האלמנטים המדודים נוסעים עם הסריקה. בסריקות גדולות מאוד הדיאלוג מחיל את ההזזה מיד ודוחה את בניית מפת הצבע הכבדה עד שהמפעיל עוצר.

אותו סריג עוטף עם נורמלים לכל נקודה: גליליות / קוניות באזור מינימלי, עגולות לכל טבעת וישרות לכל קו צירי; עובי דופן נקרא משני צידי צינור עם זיהוי אוטומטי של צד החומר.

קובץ רישיון אחד נושא את המודולים — Inspect, ‏Analysis, Drawing Inspector, Cloud AI — והמחולל מפיק אותו בצעד אחד. קודי המודול הישנים ממשיכים לעבוד לצידו.

האשף מציע את אותו בורר דו־כיווני / Ⓤ / UZ כמו דיאלוג ה-GD&T; צד החומר על החתך נלקח לפי נקודה־בפוליגון על לולאת הנומינל, לא לפי סדר הפוליליין.

פונקציה אחת מכריעה את הפריים של כל שורת מיקום / קואורדינטות: DRF זמני מהאותיות, ה-LCS של הפאנל, או ה-CS. השורות מתויגות בפריים שלהן ומחושבות מחדש בהחלפת CS; פריים מסורב הופך כל שורה תלויה ל-N/A עם הסיבה.

קדחים רדיאליים כבר לא נשפטים בניצב ל-Z של דטום A. מעגלים, גלילים, קונוסים וחריצים מוטלים בניצב לציר שלהם; מישורים לאורך הנורמל; נקודות וכדורים בתלת־ממד.

קו אוטומטי מעדיף את זוג הפאות מקטלוג ה-B-rep ואוסף את נקודות הפאות לפני הדילול; קו מותאם־צינור שפיזור הכיוון שלו מעל השער מסומן כלא־מאומת ומסורב כדטום.

המלווה מחמש את המשימה הבאה לבד, סופר «משימה k מתוך n» ומאפשר למפעיל לבטל או למדוד מחדש בלון; הוא לעולם לא מחמש בחירה על בלון שכבר יש לו שורות.

סריג ממוספר על כל פאה מישורית: שטיחות (אזור מינימלי מדויק), שטיחות לשטח, ישרות לכל קו ולאורך, אזורים, רצועות קצה ורצועת קונטור סגור; גיליונות פירוט עם המספר והערך בכל נקודה; ריפליי על חלק אחר עם אותם בלונים.

שלוש קרניים לכל נקודת רשת — פאה קרובה, פאה רחוקה דרך החומר, פאת CAD אחורית כנומינל לנקודה — עם סירובים לסריקות חד־צדדיות, פאות רחוקות נטויות ו-CAD חסר; Cp / Cpk כשיש שני גבולות.

המסך אחרי הרצת תוכנית: שורה לכל בלון עם סטטוס וסיבה, פריטים פתוחים כמשימות, מועמדים מודגשים בתלת־ממד, הרצה מחדש דרך מנוע המדידה.

שרטוטי לקוח עם בלונים מאומצים כפי שהם (טבעות, משושים, טבעות רסטר, מספרים צבעוניים); הבוחן רץ כשרטוט ← זיהוי ← קישור למודל ← תוכנית / דוח עם פאנל «מה חסר». קישורי AUTO נושאים את מחלקת הראיה שלהם; התאמות לפי ערך בלבד הופכות למשימת «אשר את המועמד».

אחרי הרצת תוכנית דוח מפרט אילו בלונים נפלו ומה שורש הסיבה של כל אחד; כל בלון שלא נמדד מסומן באדום על המודל במקום שבו התוכנית ציפתה לו.

מצב החלון הקלאסי הוצא משימוש; לבוחן השרטוטים נקודת כניסה אחת בסביבת העבודה, מוצגת רק עם מודול הרישיון שלו.