למה מספר שטיחות אחד לא מספיק
פד מעובד נושא דרישת שטיחות ו-CMM נוגע בו בתריסר נקודות. מסגרת מרותכת, פאנל מכופף או משטח שולחן נושאים משהו אחר: שטיחות על כל הפאה, שטיחות בכל חלון של 300 × 300 מ"מ, ישרות של כל קצה, ישרות בכל 1 000 מ"מ — לעיתים ארבעתן באותו שרטוט. מספר אחד לא יכול לענות עליהן, ומפת צבע לבדה אי אפשר לשים בדוח עם PASS או FAIL ליד כל דרישה.
רשת המישור עונה עליהן כפי שבוחן עם סרגל ומדי־מרווח היה עונה, אבל על הסריקה: היא מניחה סריג ממוספר על הפאה, קוראת את גובה הסריקה בכל נקודת סריג לאורך נורמל הפאה ומעריכה כל דרישה על הנקודות האלה. אותם מספרים מופיעים על המודל, בסקיצה ובטבלת הנקודות של הדוח.
הסריג: ממורכז על מתאר הפאה, ממוספר פעם אחת
הרשת נבנית ממתאר הפאה של ה-CAD, לא מהסריקה: הלולאות החיצוניות של פאת ה-STEP (כמה לולאות כשהפאה היא מסגרת של פאנלים קו־מישוריים), פחות הקדחים, פחות שוליים. הסריג ממורכז על תיבת המתאר וממוספר שורה אחר שורה, כך ששני חלקים מאותו שרטוט מקבלים את נקודה 37 באותו מקום. ההיקף יכול להיות הפאה כולה, אזורים מצוירים, רצועת קצה בהיסט נבחר או רצועה סביב הקונטור הסגור כולו.
כל נקודה מוטלת לאורך נורמל הפאה עם שער משטח. כשהסריקה לא שם — קדח שהמתאר לא ידע עליו, טלאי חסר, אי מוגבה, שיפוע תלול — הנקודה מדווחת כ-N/A עם הסיבה. המנוע לא מבצע אינטרפולציה על פני פער ולא משתמש שוב בערך של השכן.
- היקף: פאה שלמה · אזורים · רצועת קצה (פנימה או החוצה) · רצועת קונטור סגור
- סיבות N/A: אין משטח בשער · שיפוע מעל הגבול · אי ברמה אחרת · דו־משמעי (שני משטחים)
- פאות אחיות קו־מישוריות בתוך 0.02 מ"מ מוצעות כצ'קליסט ומצטרפות למתאר
שטיחות: ריבועים פחותים, אזור מינימלי ולשטח
שטיחות הפאה כולה מוערכת מול מישור ייחוס שמותאם לנקודות המדודות. ריבועים פחותים מדווח לייחוס; הערך הנשפט הוא רוחב האזור המינימלי המדויק, שנפתר כתכנות ליניארי ולא כקירוב, כי האזור המינימלי הוא מה ש-ISO 1101 ו-ASME Y14.5 מגדירים. שטיחות לשטח מחליקה חלון ריבועי בגודל השרטוט על הסריג ומדווחת את החלון הגרוע; הסקיצה מצללת אותו על הרשת.
מוסכמת הסימן נקבעת לפי צד החומר, לא לפי כריכת המשולשים של הסריקה: הפריים מביט בפאה מבחוץ, כך שבליטה נקראת חיובית בכל חלק ובכל סורק.
ישרות לכל קו ולאורך
שורות ועמודות הסריג הופכות לקווי ישרות אוטומטית, או שהמפעיל בוחר קו בלחיצה על שתי נקודות או יותר — הלחיצות מצורפות לאורך הסריג, כך שקו עוקב אחרי הרשת ולעולם לא מבצע אינטרפולציה בין נקודות שלא נמדדו. דרישה כמו 0.2 / 30 או 1.3 / 1 000 מוערכת בהחלקת חלון באורך הזה לאורך הקו ודיווח החלון הגרוע; קו קצר מהחלון מוערך בשלמותו ומסומן כקצר.
כל קו ישרות הופך גם לאלמנט קו אמיתי בטבלת האלמנטים, כך שאפשר להשתמש בו בהמשך כמו בכל אלמנט אחר. קו עם שתי נקודות מדודות בלבד עדיין נבנה ומשורטט, אבל הישרות שלו מדווחת כ-N/A עם הסיבה «שתי נקודות» — ערך משתי נקודות היה המצאה.
- שורות / עמודות אוטומטיות במרווח במילימטרים, או קווים ידניים מצורפים לאורך הסריג
- חלונות לאורך: ערך החלון הגרוע, מיקומו ועקומת החלון בעמוד הפרופיל
- קווים נחתכים בנקודות לא־מדודות; הקטעים חולקים את הבלון של קו הבסיס
מה נוחת בדוח
הדוח נושא את סקיצת הסקירה, את עמודי הקווים לכל כיוון עם תוויות בשוליים, את עמודי הפרופילים וטבלת נקודות שתמיד מלאה — כל נקודת סריג עם מספר, ערך וסטטוס, בשני מצבי הצבע. כשהסקירה לא יכולה להדפיס את המספר והערך בכל נקודה בקריאות, נוצרים גיליונות פירוט בקנה המידה המודפס בלי חפיפות תוויות. הבלונים יציבים: שטיחות, שטיחות לשטח, ישרות של כל קו וכל מספר נקודה ממופים לאותו בלון בכל חלק.
מכיוון שהרשת היא צעד מוקלט, אותה הערכה מתנגנת על הסריקה הבאה: אותו מתאר, אותו סריג, אותם בלונים — ונקודה שהחלק הזה לא מכסה הופכת ל-N/A בחלק הזה בלבד.
פאות עקומות: גלילים וקונוסים
אותו סריג עוטף פאה גלילית או קונית עם נורמלים לכל נקודה. שטיחות הופכת לגליליות או קוניות (ריבועים פחותים ואזור מינימלי), קו צירי מדווח ישרות, טבעת היקפית מדווחת עגולות, והסימן עוקב אחרי צד החומר — בליטה החוצה חיובית על פין ושלילית בבור. הדוח אומר זאת בכותרת שלו.